עשור לפטירתו של ישראל שחק
מחבר הספר "להיות ערבי בישראל"' הוצאת ישראל שחק, 1972
ישראל שחק, זה שם אשר קשה לשכוח, במיוחד לאלו אשר הכירו את האיש. על אחת כמה וכמה למי שהקשר היה של חברות ואף אחווה.
פרופסור שחק היה אדם שממנו למדתי רבות, וחבר אשר עמד לצידי בימים אפלים ביותר, עת הוטל עלי מעצר בית ארוך. גם לאחר ששוחררתי מהמעצר המנהלי נהג שחק לבקר אותי לפחות פעם אחת כל שבוע ולשתף אותי בדעותיו. תקופה הארוכה הייתי מרותק במעצר בית, ונקבע כי ביתי בלוד. אני עתרתי לבית המשפט העליון ובקשתי כי ימירו את מעצר הבית שלי מלוד לתל-אביב, כי תל אביב היתה אז המקום שבו התגוררתי ושם הייתה כתובתי בתעודת הזהות. ישראל התייצב אז לצידי ופעל נמרצות בכל הדיונים ואף הופיע כעד על מקום מגורי. ישראל היה גם זה אשר עודד ודירבן אותי לכתוב על מעמדי כערבי בישראל, לכן אין פלא שהספר הראשון שלי נשא את השם "להיות ערבי בישראל". את מעצר הבית הקדשתי לכתיבת הספר הזה. אבל כשסיימתי אותו התקשיתי להוציאו לאור. שחק נטל את המשימה על שכמו ודאג שהספר יפורסם. ההיכרות שלנו נמשכה מאז ברמה האישית. אבל חשוב לי הרבה יותר לדבר על הרמה הכללית. שחק הוכיח כל פעם מחדש שהינו הוגה דעות יוצא דופן ואדם בעל יכולת ניתוח מדהימה. כל מי שעקב אחרי רעיונותיו על עתידה של מדינת ישראל היה צריך להתרשם שהוא מדבר מתוך ידע עמוק וכנות מופלאה. התובנות שלו על הדומיננטיות של המחשבה היהודית-דתית היו ייחודיות וראשוניות. המצב הנוכחי והאירועים היומיומיים בישראל כיום מהווים הוכחה חותכת כי הניתוחים והנבואות של שחק היו נכונים. חשוב לציין שהדאגה ההומניטארית של שחק לעתיד האנשים החיים במקום הזה היתה נתונה במידה שווה לערבים ויהודים. דבריו לא היו עדינים ולא נעמו לרבים אך ימים הוכיחו כי אמת דיבר. הוא תיאר דברים כפי שראו עיניו, והתגובה המקובלת היתה האשמתו כאדם ש"מסית" או ש"שונא את עצמו". האישומים האלה והשנאה שהופנתה אליו השפיעו על שחק רק בכיוון אחד: הוא הגביר והעלה את רמת הקפידה והדיוק בכל פעם שהתבטא בכתב או באעל פה. תמיד דאג לגבות את דבריו בראיות ואסמכתאות, למען לא תצלח דרכם של אלו אשר ביקשו להכשיל אותו במשימתו. עד כמה היתה ההסתה נגדו הזויה הרשו לי להדגים בסיפור הבא: באחת מהרצאותיו באוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון, בנושא "ההשקפה הדתית היהודית בהתמודדות עם אדם שאינו יהודי", בה נכחתי יחד עם חברי, הסופר האמריקאי הידוע בשם איי. אף. סטון, כאשר הגיע זמן לשאלות ותשובות נעמד אדם מן הקהל והצהיר: "אני רוצה שתדעו מי האדם שעומד לפניכם הוא לא ישראל שחק, שכן שחק נרצח על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. האיש בפניכם רמאי" בעיניו של סטון עלו דמעות, הוא אמר: "עד לאן הגיע האבסורד? ... " (שחק היה יליד 1933; את השואה הוא עבר כילד ובסיום המלחמה היה בן 12). שחק רק אמר שאינו רוצה להגיב על אבסורדים כאלה, אבל כשחזרנו לבית שלי, שם אירחתי אותו, עדיין היה מזועזע מהאירוע אמר לי בהתרגשות רבה: "לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי ביום מהימים." הוא היה איש אמיץ, ותודה לכולכם שבאתם להעלות את זכרו היום. טוב שדבריו והגיגיו מוצאים בסופו של דבר את דרכם למוחות רבים. אני יכול רק לקוות שספרו "הסטוריה יהודית, דת יהודית, משא של 3000 שנים" המונפק לראשונה בעברית יוציא לאור ולו חלק קטן מהדרך שאליה הקדיש ישראל שחק את חייו.
יהי זכרו ברוך
פאוזי אל-אסמר – וושינגטון
