פליאוליטית במאה ה-21

האבולוציה של בני האדם התרחשה ברובה בתקופה הפלאוליטית. אוכלוסיות האדם בתקופה הפלאוליטית עברו תמורות משמעותיות ביותר:
התפתחות שפה, שליטה באש, יציאה מאפריקה והתפשטות לכל חלקי העולם הישן והתפתחות האדם המודרני. המכנה המשותף לאנשים שחיו
בתקופה זאת היה ברוב המקרים אורח חיים של ציידים לקטים נוודים.

 

התקופה הקדומה והארוכה ביותר בתולדות האדם הותירה אחריה עדויות ראשונות לכלי אבן מסותתים, אבני יד, כלי צור דקים שצורתם מוקפדת כגון חוד, מקרצף, סכין משונן, עדויות מעטות לשימוש בצבע ולייצור חרוזים ולראשונה מופיעה קבורה מכוונת. בתקופה מאוחרת יותר מופיעות תרבויות הכוללות להבים ומגרדים אך גם ממצאים ייחודיים שאינם מאבן, כגון כלים מעצם ומקרן, חרוזים עשויים משיני בעלי חיים ופריטי אמנות מגולפים.

 

התזונה בתקופה הפלאוליטית, או בשמותיה האחרים: "התזונה של איש המערות", "תזונת תקופת האבן", "התזונה הטרום חקלאית" או "תזונת צייד/מלקט", כללה מגוון של צמחים לא מתורבתים וחיות בר, במספר אתרים השתמרו זרעים מפוחמים ושרידי צומח מיקרוסקופיים. חפירות ארכיאולוגיות באתרים מגורים מן התקופה הפליאוליתית הראו אוספים עשירים של עצמות בעלי חיים שעל חלקן סימנים של שחיטה, שבירה מכוונת וצלייה, המהווים עדות לציד וצריכת בשר ושומן ושימוש באש באופן שגרתי. התמורה המשמעותית ביותר בדרכי עיבוד המזון הייתה תחילת השימוש באש לצלייה, לקלייה

או לבישול, אשר העלו את הערך התזונתי של המזון וחיטאו אותו.

 

התפתחות החקלאות הביאה לסיום סגנון תזונתי זה, החל מלפני כ-12,000 שנים. התקופה הפלאוליטית הסתיימה עם המעבר לאורח חיים חדש,

כאשר קבוצות של ציידים לקטים החלו להתיישב בכפרי קבע עברו ולייצר מזון וגידול בעלי חיים.

 

כיום נפוצה גישת חיים הנקראת "פליאו" לפיה אימצו אנשים את התזונה הפלאוליטית, ולפיה הם מדמים מזון מן הבר שצרכו ציידים לקטים בתקופה הקדומה. השוני העיקרי בתזונה זו כיום הוא שהמזון מגיע ממקורות מבויתים. תומכי גישה זו מאמינים כי התזונה ששימשה בני אדם במשך שני מיליון שנה ויותר יצרה בהכרח התאמה גנטית, כתוצאה של ברירה טבעית. מגישה זו נובע כי תזונה שמקורה בגידולים חקלאיים (המצאה חדשה בקנה מידה אבולוציוני, 12,000 שנה לכל היותר), לא עברה את אותה התאמה גנטית בזמן כה קצר.

 

 

מי היא האישה הפליאוליטית? ומדוע בחרתי ללכת בעקבותיה?

ההיסטוריה והארכיאולוגיה מספרות על האדם הקדמון, על האדם הפליאוליתי ועל "איש-המערות", אך לא מזכירות את האישה הקדמונית.

מי היתה האישה הזאת, אותה "ונוס" מברכת-רם וגשר בנות-יעקב, שהצלמיות שלהן אולי הקדומות בעולם?

 

האישה הפליאוליטית היתה אישה שופעת וחזקה, היא עסקה בצייד חיות בר ובליקוט צמחים לא מתורבתים ובבישולם.

חייה התנהלו על-לפי עונות השנה, היא ניהלה את המערה בה חיה המשפחה, גידלה וחינכה את הילדים, ועסקה במציאת צמחי מרפא.
מיידי יום היא הלכה מרחק שנע בין חמישה עד עשרה קילמטרים סביב לאיזור מגוריה, תוך חיפוש אחרי מקורות אוכל מגוונים, צמחי מרפא

וחומרים גלם שונים בעזרתם שיפרה את סביבת המגורים, לעיתים נאלצה לרוץ ריצות קצרות ומהירות, בעת צייד או כשנמלטה מטורפים.

האישה הזאת מהווה לי מקור השראה בתוך השרשרת האינסופית של נשים אלמוניות בציבליזציה האנושית, כמוהה אני מנסה להיות עצמאית,

יצירתית בתחומים שונים, לשמור על זכויותי, להתפרנס ולהמציא בכול יום מחדש את הגלגל שמניע אותנו הנשים קדימה.