במוצאי שבת קיצי אחד, ישבנו סביב שולחן האוכל וגילענו דובדבנים חמוצים שקטפנו מן העץ בגינה, כדי להכין שרי. עמי רוטנברג, בן דוד יקר של בעלי, שהוא גם מתופף בחסד עליון וממציא פטנטים, סיפר לנו על דיאטת הפליאו, שנשמעה לי הגיונית ומתאימה לי.
ביום ראשון, בבוקר שלמחרת - החלטתי לעבור לחיות לפי תזונת פליאו! סגנון חיי השתנה מן הקצה אל הקצה...
פעלתי בשיטת נעשה ונשמע - זרקתי כמעט את כל המוצרים שהיו לי במזווה, נפטרתי מכל מה שהיה בו פחמימות, גלוטן או סוכר, והתחלתי ללמוד... ללמוד כיצד לחיות פליאו, לדבר פליאו ולבשל פליאו - עם מוצרים "מודרניים" אך דומים לאלה שהשתמשו בהם אבותי הקדמונים לפני יותר מ-12,000 שנים...
למדתי איך ממירים חומרי גלם שלא מתאימים לתזונה החדשה בחומרים מתאימים והיכן רוכשים אותם. למדתי לבשל ולאפות אחרת. מחברות המתכונים שלי הפכו לספרי מקורות מאתגרים אותם הצלחתי ברוב המקרים להפוך למתכוני פליאו. ומן המתכונים שלא הצלחתי להמיר נפרדתי לשלום ולא בעצב!
למדתי לחייך ולענות לכול מי שהעביר ביקורת - לחלק בבדיחות הדעת ולחלק בהרצאות מלומדות...
התחלתי לעסוק בספורט באופן קבוע,
בעיקר הליכות יומיות ארוכות, בין 6 ל-8 ק"מ, בקצב שנוח לי ולפול סיימון - כלב הטרייר הרוסי שלנו. אני מפרסמת כל הליכה שלי בדף הפייסבוק של הבלוג, קצת בשביל השוויץ והרבה בשביל שתבדקו אותי, ובעיקר תעירו לי אם הפסקתי ללכת כמה ימים...
אז מה השתנה לי? כבר שנתיים וחצי אני ללא גלוטן וכמעט ללא פחמימות וללא סוכר. עברתי גמילה קשה, ואחריה באה רגיעה. למדתי לאכול ללא ייסורי מצפון ורגשות אשם.
ארון הבגדים שלי נראה אחר, ובמגירות הנעליים יש הרבה יותר נעלי ספורט. יש לי יותר ויותר חברות וחברים פליאוליטים, חלקם קרובים ופיזיים מאוד וחלקם עדיין אינטרנטיים - שהצטרפו אלי לדרך ולארוחות נפלאות, וביחד אנחנו לומדים כיצד לתפקד בעולם המודרני המתועש, לאכול טוב ולחיות חיים בריאים יותר.
ומה קרה לשרי הדובדבנים שהכנתי? אני טועמת ממנו מעט באירועים חגיגיים וממשיכה הלאה...